הירש נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

בפנינו תביעה להכרה באירוע המוחי בו לקה התובע ביום 31.10.08 כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).

תביעת התובע להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה" נדחתה ביום 22.9.09 על ידי הנתבע, בנימוק שלא אירע לתובע אירוע תאונתי חריג תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביא לאירוע, וכי האירוע המוחי התפתח ממחלה טבעית. כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שבפנינו.

בתאריך 9.12.10 נשמעו בפנינו עדויות התובע, ומנהלת לשכתו בתקופה מושא התביעה, גב' מרים שרון (להלן – מרים), ומר דני סונגו, עובד קבלן בעיריית נהריה בתקופה מושא התביעה (להלן – דני), אשר הגישו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית.

עובדות המקרה

התובע, יליד 1954, כיהן בשנים 2007-2008 ובתקופה הרלבנטית לתביעה כסגן ראש עיריית נהריה בשכר. קודם לכן, כיהן התובע כסגן ראש עיר בתואר בין השנים 2003-2007, ולפני כן שימש התובע כחבר מועצת עיריית נהריה בהתנדבות, וזאת משנת 1997.

לפי גרסת התובע, ביום 30.10.08, במהלך תקופת בחירות בעירייה, הגיע בשעות הבוקר למקום עבודתו בעירייה, שם פגש את דני. בכניסה לבניין העירייה נגשו אל התובע כמה מתושבי העיר, אשר הטיחו בו עלבונות, גידופים, קללות והאשמות. התובע העיד בתצהירו, כי אותם גידופים וקללות הוטחו בו בצעקות, בהפגנתיות, בתנועות ידיים מאיימות, ובפני העוברים והשבים במקום, לרבות עובדי עירייה.

לטענת התובע, הוא חש עלבון גדול מאוד וכאב נפשי, מיד הרגיש שלא בטוב, החל להזיע והתקשה לדבר ולהגיב להאשמות. התובע עלה למשרדו בעירייה, שטף את פניו ונכנס למשרדו, שם קיבלה את פניו בבהלה מזכירתו מרים, אשר הגישה לו מים ושאלה לשלומו. התובע סיפר לה את אשר אירע בכניסה לבניין העירייה. התובע הוסיף והעיד כי לא הצליח לעבוד באותו יום ומשכך, לאחר מנוחה בת כשעה וחצי על הספה במשרדו, פנה למנוחה בביתו, כאשר אף שם המשיך לחוש ברע. מרים אישרה את הדברים ביחס לאשר אירע במשרדו של התובע, בעדותה בפנינו.

בבוקר יום המחרת, החל התובע בנסיעה ברכבו לכיוון מרכז העיר, במהלכה חש החמרה במצבו, שב מיד לביתו וביקש מבנו להזמין עבורו אמבולנס.

התובע הובהל לבית-החולים לגליל המערבי-נהריה, שם אובחן כסובל מאירוע מוחי חולף (TIA) ואושפז במחלקה הנוירולוגית עד ליום 6.11.08.

לדידי התובע, מעולם לא חווה אירוע מסוג זה בעבודתו, בו חש מושפל, פגוע, מבויש ומותקף, ובעקבותיו הופיעו תסמינים מיידיים של חום, הזעה וחולשה. משכך התובע מבקש לראות את האירוע מיום 30.10.08 כ"אירוע תאונתי חריג", המצדיק מינויו של מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי בו הוא לקה.

לטענת הנתבע בסיכומיו, האירוע המוחי בו לקה התובע, אירע לו בגין גורמים שאינם על רקע עבודתו, אלא על רקע מערכת הבחירות הפוליטיות שהתקיימה אותה עת, ולכן אין מדובר באירוע אשר קשור לעבודת התובע. הנתבע הוסיף וטען, כי העובדה שהתובע היה על מדרגות העירייה אינה הופכת את הויכוח הנטען לויכוח "עקב" העבודה, ומשכך יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

הוראת סעיף 83 לחוק קובעת כדלקמן-

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."

במקרה דנן, משמדובר בגורמים שאינם נראים לעין, ועל פי הפסיקה, לא חלה הרישא לסע' 83 הנ"ל, אלא הסיפא ולכן – על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה, כתשתית עובדתית מחייבת לצורך הפניית התיק לחוות דעתו של מומחה רפואי (ראה כדוגמא: עב"ל 573/05 דליה אמיר - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 29.11.06).

בחינת "חריגות" האירוע נעשית באופן סובייקטיבי, מנקודת מבטו של הנפגע עצמו (דב"ע נו/7,11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75, 8.3.00), אלא שהבחינה הסובייקטיבית טעונה הוכחה בראיות אובייקטיביות, ולא די בעצם אמירת התובע (עב"ל 1269/00 לוי רפאל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 28.6.01).

כמו-כן, נפסק כי סמיכות הזמנים בין האירוע לו טוען המבוטח בעבודה לבין הכאבים מהם הוא סבל, יכול שתהווה ראשית ראיה לקיום אירוע חריג המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי (דב"ע נד/268-0 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 143, 25.1.95).

מן הכלל אל הפרט

(א)קיומו של אירוע חריג